יוצרים ומוזיקאים שהחלו את דרכם בגיל צעיר, תמיד הפעימו אותי, הבהירות הזאת שיש לאנשים מגיל כה צעיר שזה הדבר שהם אמורים לעשות, הצעידה הבטוחה וההתמדה שהם משקיעים בכדי להגיע לשם זה קסם בעיני.
בשבוע שעבר בג'אם 88 יצא לי לראיין את עמית ארז , לפני הראיון הקשבתי
למוזיקה שלו, הבחור כותב ושר בשפה האנגלית, הקליפים שלו מעבירים תחושה של
חו"ל ובוא נגיד כך שאם הייתי
שומעת אותו ביוטיוב ללא השם כנראה שלא הייתי יודעת שהוא ישראלי.
הגענו לאולפן קצת לפני תחילת
הג'אם לחזרה אחרונה של Amit Erez & The Secret Sea שישה
חבר'ה צעירים ומוכשרים המנגנים במגוון כלי נגינה , והכל מתחבר לניגון
אחד והרמוני.
בסיומה של ההופעה קבלתי חיבוק חם מעמית ופנינו לחפש לנו פינה
שקטה לראיון. מצאנו את אולפן שש ריק והתיישבנו לנו שם.
מה הביא אותך לשיר ולכתוב בשפה האנגלית זה לא טריוויאלי ?
אני מרגיש נוח באנגלית , כבר שנים שאני כותב בשפה הזאת , אין לי תשובה גדולה מידי לשאלה הזו
אני הרגשתי שפשוט
נוח לו שם וזה המגרש שלו ואפילו לא ברור לעמית למה כולם תמיד שואלים את השאלה
הזאת.
המילים בשירים שלך, אני מצאתי שם סיטואציות מהיום יום, כביכול
פשוטות אבל עם המילים שלך הם קיבלו עומק ונפח אך זה קורה ?
כשאני כותב אני לא חושב , אני נותן למילים ולמשפטים לזרום אל הדף, זה
זרם של תודעה ואני לא נותן לזרם לעצור, רק אח"כ אני מנסה לעשות סדר , ורואה
איזה משפט טוב או פחות טוב. "אני נותן לשיר לכתוב את עצמם," זה משפט שמאוד אבל מאוד אהבתי.
מהשירים שלך אני מקבלת תחושה
של מסע של דרך, אתה מגדיר את עצמך אדם רוחני שמחפש תשובות ?
מחפש תשובות כן, קשה לי לחשוב שיש מישהו שמנותק מהרוח לגמרי,אבל לא
הייתי מגדיר את עצמי אדם רוחני, יותר אדם רגיש, שלעיתים מתמודד עם בעיות של
דיכאון, הטקסטים הם סוג של התמודדות עם השדים הפנימיים, חיפוש האיזון בין הרציונלי
לאמוציונלי. זאת הדרך של עמית להתמודד, הרגשתי שעמית נותן לדברים לעלות מעל לפני השטח ומאוד הזדהיתי עם התשובה של עמית על הכתיבה.
מתי הפעם הראשונה כילד או כנער שכתבת או ניגנת ?
בגיל עשר התחלתי לנגן בגיטרה, לפני כן ניגנתי קצת על קלידים אבל זה לא ממש
נחשב .בגיל שתים עשרה כתבתי את השיר הראשון. השיר הראשון שעמית מחשיב כממש שיר שמדבר עליו נכתב בגיל שבע עשרה ועדיין
הוא אומר: "אם היית שומעת אותו הוא היה ממש בוסר" אני עונה בוסר זה קסם .
זה שאתה לא מוגדר כמוזיקאי של מיין סטרים שינה משהו בדרך שלך?
את האמת שממש לא , בתחילת דרכי בשנת 2003, לא היה קיים כזה דבר
שמוזיקאי יעמוד רק עם גיטרה אקוסטית מול קהל וישיר באנגלית שירים שלו, בשנות
השמונים היה את האוזן והיה את פוליאנה פראנק, נחשבתי עוף מוזר בנוף המקומי, משם
החלה להתפתח לה מגמה שנקראת היום "ההינדי הישראלי" אבל אז זה לא היה
קיים זה צמח אחרי . נכון להיום אני רוצה לגדול ולגעת בהרבה קהלים, לא להגביל את
עצמי.
מה לגבי חו"ל: עשיתי גיחות לחו"ל וניגנתי עם להקת איטליז
באיטליה, גרמניה, וכן יש תוכניות להגיע ולהתגורר בארה"ב אבל יש דרך לעבור
וכרגע אני מופיע עם הלהקה ועובד על האלבום אבל זה יגיע...
הרומן שלך עם הגיטרה מה אתה רוצה לספר לי עליו ?
את האמת בילדותי רציתי להיות מתופף, אבל הדיל עם ההורים שלי היה
שאתחיל עם גיטרה ובבר מצוה אעבור לתופים. עמית גילה בגיטרה חופש, חופש ליצור בכל
מקום ללא הגבלה, ומאז הוא נשאר אתנו לשמחתנו.
שמחתי לראיין את עמית, גיליתי מוזיקאי מוכשר, שיודע מה הוא
רוצה, אמן בכל רמ"ח איבריו שמלא במורכבות ועומק מה
שרק הופך אותו ליותר מעניין. אני בטוחה
לחלוטין שנשמע ממנו עוד הרבה ושהמסע שלו רק התחיל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה